האם יכול מבוטח שזכויותיו בפוליסה עוקלו לטובת נושה, לשנות את המוטבים בפוליסה ללא אישור הנושה ובניגוד לצו עיקול ? בית המשפט המחוזי בהרכב של 3 שופטים עונה בהרחבה על שאלה זו בתיק ע"א 47210-09-11 ד.פ נ' א.ע.

פתיח:

המבוטח פנה לחברת הביטוח וביקש לבטח עצמו בפוליסת ביטוח חיים וקבע, כי המוטבים בפוליסה יהיו אשתו ובנם הקטן (המערערים). במרוצת השנים עלו יחסיו של המבוטח עם אשתו על שירטון וזו הגישה לבית המשפט לענייני משפחה מספר תביעות, במסגרתן ביקשה להטיל עיקולים על נכסי הבעל, ביניהם, על זכויותיו כמבוטח בפוליסה. בית המשפט לענייני משפחה הורה על הטלת צווי עיקול כמבוקש.

לפני פטירתו פנה המבוטח לחברת הביטוח וביקש לשנות את המוטב בפוליסה באופן שהמערערים יחדלו מלהיות מוטבים, ובנו מנשואיו הראשונים יהפוך למוטב יחיד על פיהן. חברת הביטוח פעלה בהתאם לבקשת המבוטח ושינתה את המוטבים בניגוד לצו העיקול.

לאחר מותו, פנו המערערים לבית משפט בסעד הצהרתי בטענה, כי לחברת הביטוח אסור היה לשנות את המוטבים. המערערים סומכים ידיהם לפי סעיף 11(ג) לחוק חוזה ביטוח הקובע, כי כל עוד לא קרה מקרה הביטוח רשאי המבוטח, בהודעה בכתב למבטח, לקבוע מוטב זולתו, ורשאי הוא לבטל את הקביעה ולקבוע מוטב אחר.

בית המשפט השלום שדן בתיק קבע, כי זכויות בפוליסה אינן ניתנות לעיקול והפנה להלכה הפסוקה בעניין זה הקובעת, כי נושה אינו יכול לעקל את תגמולי ביטוח החיים בפוליסה בה נקבע מוטב בקביעה שאינה בלתי חוזרת, שכן מדובר בזכויותיו של המוטב ולא בזכויותיו של המבוטח.

בית המשפט הסביר, כי אם תגמולי הביטוח שייכים ממילא למוטב, "הרי שהנושה/התובע לא יוכל לעולם להיפרע מהכספים הללו, ואחת היא לו מיהו המוטב. נמצא, ששינוי המוטב לא ישפיע על חוסר האפשרות של הנושה/התובע להיפרע מחובו באמצעות מימוש הכספים הללו. אם כן, אין כל ערך לעיקול זכותו של המבוטח לשנות את זהות המוטב".

מן המקובץ עולה, כי העיקולים שהטילו המערערים על הפוליסות לא מנעו מהמנוח להורות על שינוי המוטבים.

על קביעה זו הגישו המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי לעיל.

בית המשפט המחוזי לאחר שדן בטענות דחה את הערעור משתי סיבות וקבע, כי העיקול הזמני שהוטל לא מקנה זכות מהותית בפוליסה אלא, לכל היותר, "שימת יד" של בית המשפט על הפוליסות ואיסור עשיית דיספוזיציות סותרות בהן, וזאת כסעד דיוני זמני שנועד לאפשר את מימושן של הפוליסות אם וככל שהמערערים יזכו בתביעתם.

הנימוק השני והוא העיקרי, כי הזכות לקבוע מוטב בפוליסת ביטוח חיים מהווה, אפוא, זכות אישית מובהקת , אשר מטרתה להבטיח את כלכלתו של המוטב לאחר פטירתו של המבוטח. כוחו של המבוטח להוציא את תגמולי הביטוח מגדריהם של העיזבון ושל נשיית נושיו ממחיש את אופייה האישי של הזכות. זכותו של המבוטח הנה זכות מעוגנת באוטונומיה של רצון המבוטח המהווה חלק מכבודו כאדם, כמשמעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אף אם מדובר בזכות שיש לה ערך כלכלי, הרי שנוכח מאפייניה האישיים לא ניתן לעקלה בגין חובותיו של המבוטח, וזאת כשם שלא ניתן לעקל את תגמולי הביטוח עצמם.

המסקנה העולה מפסק הדין – לא ניתן לעקל זכויות אישיות בפוליסת ביטוח חיים (שאינן בלתי חוזרות) הן מאחר ומדובר בזכות אישית המוגנת בחוק יסוד והן מאחר והעיקול לא מקנה זכות מהותית שבכוחה לשנות מצב משפטי.